תולדות הצילום

תולדות הצילום הן מסע מרתק שהופך את היכולת האנושית "להקפיא רגע בזמן" מפעולה כימית מורכבת ויקרה ללחיצת כפתור דיגיטלית זמינה לכל אדם.
להלן ציר הזמן המרכזי של התפתחות הצילום:

1. העת העתיקה וימי הביניים: "הקמרה אובסקורה"
הרעיון הבסיסי של הצילום היה קיים מאות שנים לפני שהצליחו לשמור את התמונה. הקמרה אובסקורה (לשכה אפלה) הייתה חדר או קופסה עם חור קטן.
האור שעבר דרך החור הקרין תמונה הפוכה של העולם החיצון על הקיר הפנימי. ציירים השתמשו בזה ככלי עזר לציור, אך לא הייתה דרך "להדביק" את האור למשטח.

2. המאה ה-19: הולדת הצילום הכימי

1841 - המצאת הנגטיב: 
ויליאם הנרי פוקס טלבוט המציא את ה"קלוטיפ",
שאפשר לראשונה לשכפל תמונות רבות מנגטיב אחד על נייר.

3.סוף המאה ה-19 ותחילת ה-20: הצילום הופך להמוני

1888 - קודאק והסרט הגמיש: ג'ורג' איסטמן המציא את סרט הצילום הגמיש והשיק את מצלמת הקודאק הראשונה תחת הסיסמה: "אתם לוחצים על הכפתור, אנחנו עושים את השאר". הצילום הפך לתחביב נגיש.

1925 - ה"לייקה" הראשונה: המצאת מצלמת ה-35 מ"מ הקטנה אפשרה לצלמים לצאת לרחוב ולתפוס "רגעים מכריעים" (כפי שכינה זאת אנרי קרטייה ברסון), מה שהוליד את הפוטו-ז'ורנליזם.

4. אמצע המאה ה-20: צבע ופולארויד

1935 - קודאכרום: סרט הצילום הצבעוני המעשי הראשון יצא לשוק, והפך את העולם המצולם מצבעי שחור-לבן למציאות צבעונית.

1948 - מצלמת פולארויד: אדווין לנד הציג את המצלמה שמוציאה תמונה מפותחת תוך 60 שניות – ה"אינסטגרם" של המאה הקודמת.

5. סוף המאה ה-20 ותחילת ה-21: המהפכה הדיגיטלית

1975 - המצלמה הדיגיטלית הראשונה: מהנדס בקודאק בשם סטיבן שסון בנה אב-טיפוס בגודל של טוסטר שהקליט תמונות בשחור-לבן על קלטת אודיו.

שנות ה-90: מצלמות ה-DSLR הדיגיטליות החלו להחליף את הפילם בקרב מקצוענים.

2000 - הטלפון הראשון עם מצלמה: הושק ביפן, והתחיל את התהליך שבו המצלמה הפכה לחלק בלתי נפרד מגופנו.

6. שנת 2026: צילום חישובי ובינה מלאכותית (AI)
כיום, הצילום עבר מהפכה נוספת:
צילום חישובי: המצלמה בטלפונים (כמו ה-25S או האייפון 17) לא רק קולטת אור, היא מבצעת מיליארדי חישובים בשנייה כדי לחבר כמה תמונות לאחת מושלמת.
בינה מלאכותית: כלי עריכה (כמו אלו שדיברנו עליהם – Clean Up או Snapseed) מאפשרים לנו לא רק לתעד את המציאות, אלא "לכתוב" אותה מחדש – להזיז אובייקטים, להשלים רקעים חסרים ולתקן טעויות צילום בשבריר שנייה.

לסיכום: הצילום התפתח מניסיון מדעי להבנת האור לכלי המרכזי שבו האנושות מתקשרת, מתעדת את ההיסטוריה שלה ומביעה אמנות. 

דאגלס קירקלנד (Douglas Kirkland)

קירקלנד צילם בהוליווד משנות ה-60 ועד מותו ב-2022 (קריירה של למעלה מ-60 שנה).הקשר למרילין מונרו: הוא התפרסם בגיל צעיר כשצילם את הסדרה המפורסמת "בין הסדינים" עם מרילין מונרו ב-1961 (עבור מגזין Look).הוליווד: הוא עבד על סטים של יותר מ-150 סרטים (כולל "צלילי המוסיקה", "טיטאניק", ו"מולן רוז'"). הוא צילם את כולם: מאליזבת טיילור ומרלן דיטריך ועד אנג'לינה ג'ולי ומריל סטריפ.

דיאן ארבוס (Diane Arbus)
הייתה אחת הצלמות החשובות והשנויות במחלוקת במאה ה-20. היא ידועה בעיקר בזכות צילומי הפורטרטים שלה של אנשים משולי החברה, אותם כינתה לעיתים "Freaks".
הנה הנקודות המרכזיות להבנת פועלה:

1. הנושאים שלה: ה"חריג" כנורמה
ארבוס בחרה לצלם אנשים שרוב החברה נמנעה מלהסתכל עליהם ישירות: ענקים, גמדים, טרנסוויסטים, נודיסטים, חולי נפש ואנשים עם עיוותים גופניים.
עם זאת, היא צילמה גם אנשים "רגילים" לגמרי, אך הצליחה למצוא בהם משהו מוזר, מנוכר או מטריד.


2. הסגנון הצילומי: מבט ישיר וחודר

הקשר עם המצולם: בניגוד לצלמי רחוב ש"גונבים" רגע, ארבוס יצרה קשר עין ישיר עם המצולמים שלה. הם כמעט תמיד מישירים מבט למצלמה, מודעים לקיומה.

הפורמט הריבועי: היא השתמשה במצלמת "רוליפלקס" שהפיקה תמונות ריבועיות. זה העניק לצילומים שלה תחושה של יציבות, ריכוז וכנות כמעט קלינית.

תאורה: היא נהגה להשתמש במבזק (Flash) גם באור יום, מה שיצר ניגודיות חזקה והפריד את הדמויות מהרקע בצורה שהדגישה כל פרט וקמט.


3. יצירות מפורסמות

"התאומות הזהות" (1967): תמונה של שתי אחיות קטנות בשמלות זהות, אחת מחייכת קלות והשנייה נראית עצובה או זעופה. התמונה הזו שימשה השראה לסצנת התאומות בסרט "הניצוץ".

"ילד עם רימון יד צעצוע בסנטרל פארק" (1962): תמונה המציגה ילד רזה עם הבעת פנים מתוחה ומוזרה, המחזיק רימון צעצוע. התמונה לוכדת תחושה של אלימות חבויה בתוך התמימות.


4. פילוסופיה ואתיקה

ארבוס אמרה פעם: "לכל אדם יש טראומה שהוא מחכה שתקרה לו, ל'חריגים' הטראומה כבר קרתה, הם עברו את המבחן שלהם".
המבקרים שלה טענו שהיא מנצלת את המצולמים שלה, בעוד מעריציה טענו שהיא העניקה להם כבוד והפכה אותם לגיבורים במרכז הפריים.

5. סוף חייה והשפעתה

ארבוס סבלה מדיכאונות ממושכים ושמה קץ לחייה בשנת 1971 בגיל 48.
השפעתה בשנת 2026 עדיין עצומה: היא לימדה צלמים שלא לפחד מהמוזר, מהמכוער ומהשונה. עבודותיה מוצגות במוזיאונים החשובים בעולם ושינו את האופן שבו אנחנו תופסים זהות ויופי בצילום. 

Annie Leibovitz אנני לייבוביץ'

צילמה דמויות ציבוריות ותרבות הפופ, תוך שהיא משלבת סיפור אנושי ורגעים דרמטיים, כפי שנראים בצילום המפורסם של ג'ון לנון ויוקו אונו,
צילומי מלכת בריטניה אליזבת השנייה ופרויקטים כמו פורטרטים של ספורטאי אולימפיאדה, המציגים את סגנונה הייחודי המשלב אמנות ופרסונה עם רגעים אותנטיים.

מאפיינים בולטים בתצלומיה:

פורטרטים איקוניים: היא יצרה תמונות בלתי נשכחות של דמויות כמו ג'ון לנון, ג'ון טראבולטה, ו האחים בלוז, שעיצבו מחדש את צילום הסלבס.
סיפור אנושי ודרמה: היא מצליחה ללכוד רגעים אישיים ועמוקים, חושפת את הצד האנושי של מצולמיה, גם כאשר מדובר בדמויות ציבוריות.
פרויקטים מיוחדים: צילמה סדרות עבור מגזינים כמו Vanity Fair והעבודה שלה עבור ווג, כולל פרויקט עם אתלטים אולימפיים.
צילומי תרבות הפופ: תיעדה סמלים של תרבות הפופ ודמויות מפתח בסצנה, כמו במיצג המפורסם של בט מידלר עם ורדים. 

דוגמאות מפורסמות:

ג'ון לנון ויוקו אונו (1980): צילום מפורסם במיוחד שצולם ימים ספורים לפני רצח לנון.
מלכת אליזבת השנייה: סדרת צילומים שנויה במחלוקת אך מרתקת, שהוצגה בסרט של BBC.
פורטרטים אולימפיים: צילומים של ספורטאים אמריקאים לפני אולימפיאדת לונדון 2012, שהדגישו את כוחם ואישיותם

דורתיאה לאנג Dorothea Lange 

תצלומיה של דורותיאה לאנג מתמקדים בחוויה האנושית, במיוחד בתקופת השפל הגדול בארה"ב, וכוללים יצירות מפורסמות כמו "אם נודדת"
(Migrant Mother) המתעדת פועלת ענייה, לצד תמונות של פועלים חקלאיים, קווי חלוקת מזון כמו White Angel Bread Line )"( ונושאים חברתיים, כולם מציגים מבט הומניסטי עמוק על סבל ועוני,
ומעוררים מודעות חברתית, ומציגים את חשיבותה כצלמת תיעודית חלוצית, לפי המקורות 

אנרי קרטייה-ברסון Henri Cartier-Bresson

תצלומים של אנרי קרטייה-ברסון, מהצלמים המשפיעים במאה ה-20, מאופיינים ב"רגע המכריע" – תפיסת האירוע המושלם ברגע קריטי,
תוך קומפוזיציה גיאומטרית מדויקת, המשלבת משמעות עמוקה וארגון צורות מושלם, כפי שרואים בצילום המפורסם שלו ליד תחנת סנט-לאזאר.
תצלומיו מציגים תיעוד חיים, רגעים אנושיים אינטימיים, ורגעים היסטוריים עם דגש על צורות, קומפוזיציה ו"לחץ על המצלמה" ברגע האידיאלי.
ניתן למצוא אוספים רבים של תצלומיו בספרי צילום, תערוכות, וארכיונים כמו זה של ויקיפדיה. 

אנסל אדמס Ansel Easton Adams

תצלומיו של אנסל אדמס מתאפיינים בעיקר בצילומי נוף בשחור-לבן מרהיבים של טבע פראי בארה"ב (בעיקר יוסמיטי),
תוך שימוש בשיטת מערכת האזורים (Zone System)שפיתח, המאפשרת שליטה מדויקת בטונים, והוא נחשב לאחד הצלמים המשפיעים ביותר בתחום,
כפעיל סביבה בולט ששילב את דאגתו לטבע ביצירותיו. 

רוברט קאפה Robert Capa

אולי צלם המלחמות המפורסם ביותר ever וממייסדי סוכנות מגנום. הגישה של קאפה שינתה את היסטוריית הפוטוז'ורנאליזם. הקירבה הפיזית לנושאי הצילום ביחד עם חיבור חזק לאנשים גרמו לצילומים שלו להיות בעלי השפעה עצומה. את השם רוברט קאפה המציא ביחד עמיתתו, גרדה טארו, צלמת מלחמות בזכות עצמה. טארו נהרגה ב – 1937 כשכיסתה את מלחמת האזרחים בספרד.ב-1947 ייסד רוברט קאפה , ביחד עם קרטיה ברסון, דיוויד סימור וג'ורג' רוג'ר את סוכנות הצילום מגנום , מגנום היא קואפרטיב צילום ששייכת לצלמים עצמם ומטרתה הייתה לאפשר לצלמים לשמור על זכויות היוצרים שלהם. מיכה ברעם שלנו חבר בסוכנות מגנום. בין 1948-1950 כיסה קאפה את מלחמת העצמאות שלנו וב-1954 כיסה את מלחמת הודו-סין עבור מגזין לייף ונהרג כשעלה על מוקש.

רוברט פרנק Robert Frank

בשנת 1955 קיבל פרנק (יהודי יליד שוויץ) מלגת גוגנהיים ויצא למסע ברחבי ארה"ב. הוא צילם כ-28,000 תמונות, מתוכן בחר 83 לספר שפורסם ב-1958.
החידוש: בניגוד לצילום המגזינים של אותה תקופה שהיה "נקי" ואופטימי, פרנק הציג ארה"ב אחרת – בודדה, מנוכרת, גזענית ועצובה.
הסגנון: התמונות שלו היו לעיתים מטושטשות, עם קומפוזיציות "שבורות" וחשיפות לא מושלמות. המבקרים בזמנו כינו את עבודתו "מרושלת", אך היא הפכה לסטנדרט החדש של כנות ואמנות.